קאווע שטיבל

מי אני האט געשריבן:ובכלל איז די בּיג בּענג נישט בעצם שולל קדמות - עס איז נישט שולל סייקליק מאדעלן (מכל וכל).

מי אני האט געשריבן:איך בין מעמיס בדברי אריסטו וואס דער רמב״ם ציטירט/פּערעפרעיזט. יחי ההבדל.

הקטן האט געשריבן:בּיג בּענג האט געטוישט די קאנסענסעס איבער קדמות העולם, עס-וואו-נא-איט!

עובדיה האט געשריבן:באמת האט דער רמב"ם אויך געהאלטען אז בריאת יש מאין איז פון די עקרי הדת, ווי מ'זעהט אז ער רעכענט עס אפ' פון די יג' עיקרים, און פון די חמשה הנקראים מינים, נאכדעם וואס ס'איז נישט דא קיין הכרח משנה צו זיין פון די פשטות הפסוקים. די זעלבע שרייבט ער בנוגע תחיית המתים, אז מוואלט ווען געקענט מפרש זיין די פסוקים דלא כפשוטן, נאר ס'פעהלט נישט אויס, און דאך רעכענט ער עס למעשה פון די יג' עיקרים.

אבל האמנת החדוש יש מאין, אף על פי שהיא אמונה צריך כל בעל תורה להאמינה, כמו שצריך להאמין כי משה בקע צור ויזובו מים והגיז את השלו והוריד את המן, מכל מקום איננו עקר מעקרי התורה האלקית. ולזה לא מנאו הרמב"ם ז"ל עם עקרי התורה, ואף על פי שכתב בספר המדע פרק ג' מהלכות תשובה כי חמשה הם הנקראים מינים, ואחד מהן האומר שאינו לבדו ראשון וצור לכל, והוא מבואר כי האומר שיש חומר ראשון קדום הנה הוא כאומר שאינו לבדו ראשון, כי החומר הראשון הוא ראשון כמוהו לפי דבריו, ועם כל זה שקרא מין מי שלא יאמין החדוש יש מאין, לא מנאו בעקרים, לפי שאיננו עקר שלא תצוייר תורה אלקית זולתו.

ואולם הספק השלישי [שכבר יחשב שאם היה בכאן דבר קדמון זולתי השם יתברך שיהיה אלוק כמהו] הוא חלוש מאד וזה שלא יחויב, כשהונח זה הגשם קדמון, שיהיה במדרגת השם יתברך עד שיהיה אלוק כמוהו, וזה שאין האלקות לשם יתברך מצד הייתו קדמון ושאר הדברים אינם כן, כי אם היה אפשר שיהיו כל הדברים קודמים, היה גם כן השם יתברך הוא האלוק מצד הנהגתו שאר הדברים ונותנו להם הנמוס והסדר אשר ימצא להם. ובכלל הנה השם יתברך הוא האלוק מצד עוצם מדרגתו שיושפע ממנה מפני עוצם חכמתו ויכלהו מה שימצא מטוב הסדר והיושר בנמצאות. ואולם הגשם הקדמון אין בו דבר מזה, אבל הוא בתכלית מההעדר ומהטוב בעצמותו, וכבר ימצא שכל מה שקנה יותר מהטוב הוא יותר נכבד, ולזה היה האדם יותר נכבד מהבעל חיים והבעל חיים יותר נכבד מהצמח. ובהיות הענין כן, והיא מבואר כי זה הגשם הוא בתכלית מן החסרון, ואולם השם יתברך הוא בתכלית מן השלמות, הנה אם כן הוא מבואר שאין לזה הגשם השתתפות באלקות כלל, כי הוא יותר רחוק מכל דבר מהשלמות. ובכאן הותר זה הספק ההלציי. והנה הטוב קנו הנמצאות מהשם יתברך, והרע קנו מפני ההתחלה הזאת החמרית מצר חחסרון אשר לה בעצמותה בטבע, וזה מבואר ממה שקדם, ולזת הסכימו רבותינו זכרונם לברכה שהתחלת טוב הוא זולת התחלת הרע, אמרו אין דבר רע יורד מלמעלה, ומה שזה דרכו לא יתכן שיתואר באלקות בשום פנים, וזה מבואר מאד, עד שהאריכות בביאורו מותר.

ולא יחויב מהיות הגשם קדמון שיהיה אלוק. שאין האלקות מצד היותו קדמון, אבל מצד עצם מדרגתו, ששפע ממנו הטוב והסדר במציאות. אבל הגשם ההוא הוה בתכלית החסרון והעדר הטוב בעצמותו. ולפי שכל מה שקנה מהטוב יותר, הוא יותר שלם. ולזה היה החי יותר שלם מהצומח, והאדם מהחי, הוה זה הגשם החסר מכל חסר, רחוק מאד מהאלקות.

ואחר שהתבאר לנו מהדברים הנמצאים בשמים שהשמים הם הווים בהכרח, הנה ראוי שנחקור אם הזמן הווה או בלתי הווה. וזה כי מזה נעמוד אם היה בכאן עולם אחר עולם, וזה אל לא תכלית , כמו שיאמינו קצת הקודמים. וזה שאם היח מחויב בשמים שיהיו הווים, ובזמן שיהיה קדום, הנה יהיה שם בהכרח עולם אחר עולם, וזה אל לא תבלית. ואם לא היה מחויב בזמן שיהיה קדום, הנח לא יחויב מזה הצד שיהיו בכאן עולמות אחד אחר אחד אין תכלית למספרם. ואם היה בלתי אפשר בזמן שיהיה קדום, הנה יהיה בלתי אפשר שיהיו בכאן עולמות אחד אחר אחד אין תכלית למספרם.

Twentieth-century cosmology has witnessed a long series of failed attempts to craft plausible models of the expanding universe that avert the absolute beginning predicted by the standard model. While such theories are possible, it has been the overwhelming verdict of the scientific community than none of them is more probable than the big bang theory. There is no mathematically consistent model that has been so successful in its predictions or as corroborated by the evidence as the traditional big bang theory. For example, some theories, such as the oscillating universe or the chaotic inflationary universe, do have a potentially infinite future but turn out to have only a finite past. Vacuum fluctuation universe theories cannot explain why, if the vacuum was eternal, we do not observe an infinitely old universe. The no-boundary universe proposal of Hartle and Hawking, if interpreted realistically, still involves an absolute origin of the universe even if the universe does not begin in a singularity, as it does in the standard big bang theory. Recently proposed ekpyrotic cyclic universe scenarios based on string theory or M-theory have also been shown not only to be riddled with problems but to imply the very origin of the universe that its proponents sought to avoid. There is no doubt that one who asserts the truth of [the universe began to exist] rests comfortably within the scientific mainstream.

עובדיה האט געשריבן:דער אברבנאל אין ספר ראש אמנה פרק טז איז מאריך אין דעם, אז בכלל עיקר ד' איז נכלל בריאת יש מאין הגמור דוקא.

מי אני האט געשריבן:אין אנהויב פרק חלק אין פי׳ המשניות ביים פערטן יסוד שרייבט דער רמב״ם וז״ל, והוא שנאמין כי זה האחד האמור הוא קדמון בהחלט וכל נמצא זולתו בלתי קדמון בערכו אליו עכ״ל. אפשר קען מען אריינלערנען אז די ״בערכו אליו״ איז נישט שולל בריאת יש מיש מחומר קדמון. דאס איז ענליך צו וואס דער רלב״ג אין מלחמות ה׳, וואס האט טאקע אנגענומען אזוי, זאגט (מאמר ו ח״א פי״ח):

ואולם הספק השלישי [שכבר יחשב שאם היה בכאן דבר קדמון זולתי השם יתברך שיהיה אלוק כמהו] הוא חלוש מאד וזה שלא יחויב, כשהונח זה הגשם קדמון, שיהיה במדרגת השם יתברך עד שיהיה אלוק כמוהו, וזה שאין האלקות לשם יתברך מצד הייתו קדמון ושאר הדברים אינם כן, כי אם היה אפשר שיהיו כל הדברים קודמים, היה גם כן השם יתברך הוא האלוק מצד הנהגתו שאר הדברים ונותנו להם הנמוס והסדר אשר ימצא להם. ובכלל הנה השם יתברך הוא האלוק מצד עוצם מדרגתו שיושפע ממנה מפני עוצם חכמתו ויכלהו מה שימצא מטוב הסדר והיושר בנמצאות. ואולם הגשם הקדמון אין בו דבר מזה, אבל הוא בתכלית מההעדר ומהטוב בעצמותו, וכבר ימצא שכל מה שקנה יותר מהטוב הוא יותר נכבד, ולזה היה האדם יותר נכבד מהבעל חיים והבעל חיים יותר נכבד מהצמח. ובהיות הענין כן, והיא מבואר כי זה הגשם הוא בתכלית מן החסרון, ואולם השם יתברך הוא בתכלית מן השלמות, הנה אם כן הוא מבואר שאין לזה הגשם השתתפות באלקות כלל, כי הוא יותר רחוק מכל דבר מהשלמות. ובכאן הותר זה הספק ההלציי. והנה הטוב קנו הנמצאות מהשם יתברך, והרע קנו מפני ההתחלה הזאת החמרית מצר חחסרון אשר לה בעצמותה בטבע, וזה מבואר ממה שקדם, ולזת הסכימו רבותינו זכרונם לברכה שהתחלת טוב הוא זולת התחלת הרע, אמרו אין דבר רע יורד מלמעלה, ומה שזה דרכו לא יתכן שיתואר באלקות בשום פנים, וזה מבואר מאד, עד שהאריכות בביאורו מותר.

(ועיין כאן.)

לעניות דעתי נראה שיש להשיב על קושיות הרמ"ק ז"ל, דקושית השניות לא קשיא, כי אין האלהות מצד היותו קדמון, כי אם מצד עוצם מעלתו, שהוא הממציא ומקיים כל הנמצאים, והכל צריכין אליו, והוא אינו צריך לזולתו. וכיון שכן המאמין בקדמות הרצון, לא יאמין בשניות חס וחלילה, שהרי הכל מודים שבעל הרצון מחוייב המציאות מעצמו.

הקטן האט געשריבן:עוולוציע (און ביג-בענק) איז שולל קדמות העולם

In an excellent analysis of Duran [Efodi] and Maimonides, Menachem Kellner attributes to Duran the belief that resurrection of the dead is logically dependent upon creation and that is why Maimonides did not include the latter as one of the dogmas of Judaism. He then criticizes Duran for not recognizing that if such is the case creation should be the dogma and not resurrection of the dead. Without attempting to interpret what Duran really meant, it seems to me that Kellner is mistaken because believing in creation does not logically obligate one to believe in resurrection. If resurrection is “logically dependent” on creation it must be in a different sense altogether. Perhaps a belief in resurrection (and miracles in general) logically entails a belief in creation (or at least a denial of eternal necessity) and the affirmation of eternal necessity would then obligate one logically to deny miracles. This is my opinion and also that of Seymour Feldman. See his article on creation in Encyclopedia Judaica. If that is the case, then Maimonides’ omission of creation from his list of dogmas makes perfect sense. See M. Kellner, Dogma in Medieval Jewish Thought (New York: Oxford University Press, 1986), p. 58

אישתישבי האט געשריבן:ווי עס זעהט אויס איז גאר שווער צו גלייבן בראשית ערשטע פאר פרקים כפשוטו, ווי אויך פרשת נח. פין לך לך און ווייטער איז יא שייך צו גלייבען כפשוטו?

ווי אויך, איז אזוי וויכטיג דער גיין מיט קאפ אין וואנט און זאגן אז עוואלוציע איז א טעות וכו' צו קענען ווייטער אנגיין מיט אידישקייט? אדער איז שייך צו זיין א מודה בעוולוציע און נאכאלץ זיין א שומר תורה ומצוות?

פארוואס האט דער ליבאוויטשער, וואס האט געלערנט אין קאלעדזש און לכאורה געוויסט דער אמת, געמוזט גיין מיט דער שווערע מהלך פין אנלייקענען עוועלאציע?

דער מו"נ איז אין ח״ב פכ״ה. קרעדיט: @מי אני.