berlbalaguleh האט געשריבן:נעקסט לעוועל: נעווער מיינד דיין ווייב. אבער וואס איז מיט דיר? ווען דו ביסט געגאנגען אין די פלאזשא דע קארמען. די שיקסעס דארט זענען נישט קיין נקיבות אין בעידינג סוטס און ביקיניס?!
הרב סתיו ברענגט טאקע אראפ אין זיין ציטירטן תשובה די מחלוקת בין הגר"מ פיינשטיין המתיר והגר"ע יוסף האוסר אין דעם:
ולכן התיר הגר"מ פיינשטיין (שו"ת אגרות משה, אבן העזר, חלק א, סימן נו) הליכה לים מעורב כאשר היא נעשית לצורך {כיון דאין בו משום ג"ע, דאינו מקום ערוה, ורק משום חשש הרהור ואיסור של ונשמרת מכל דבר רע}. אמנם, הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחוה דעת, חלק ה, סימן סג) טען שיש לסייג את היתרהּ של הגמרא:
יש לחלק, שלא הותר היכא דליכא דרכא אחרינא אלא כשעובר דרך העברה בעלמא, שאפשר לו שלא להסתכל במכוון בנשים העומדות על הכביסה, אבל ללכת ולהתרחץ בים מעורב שכל פינות שהוא פונה והנה אשה לקראתו שית זונה ונצורת לב, ואי אפשר להמנע מלהסתכל ולבוא לידי הרהורי עבירה במשך זמן שהותו שם... כאן שהנשים במערומיהן, וכי אפשר אש בנעורת ולא תהבהב?
ער ברענגט צו ווי דער אגרות משה שרייבט דארט:
דכיון דהאיסור הוא רק משום חשש שיבוא לידי הרהור רשאי לסמוך על עצמו שיסיח דעתו מהן ולא יהרהר מחמת שיסתכל בהן.
אם סובר שלא יבוא לידי הרהור מותר להיות שם אם אינו מוצא מקום ושעות שאין שם נשים, ואם אינו בטוח צ"ע לדינא.
ער אליין איז יא מער נוטה להקל בספק, וכנ"ל רעכענט ער אויך "טיול" בגדר "צורך".
חדשים האט געשריבן:די שמועס האט זיך אנגעפאנגען מיט הרב דר. מיכאל אברהם. ער איז טאקע
שטארק חולק אויף די באקאנטע תשובה פון
הר”י משאש ז”ל, וואס איז מלמד זכות אויף מנהג הנשים שיוצאין עם ראשם פרוע לשוק.
ייש"כ!
די שאלה פון
@נעקסט לעוועל איז געווען לגבי א חילוק במקום ובמי הן הרואים. איז אין דעם איז עס בּיינערי: במקום האסור [מקום שרבים בוקעים בו], וואו מ'נעמט אָן דעם איסור [דלא כהר"י משאש], איז אסור לכל.
וואס מ'קען יא זאגן, אפילו בדיון שאלתו של
@נעקסט לעוועל, איז אז אויב נעמט מען יא אָן היתרו של הר"י משאש גייט דאס יא קלאפן א חילוק בין המקומות: אין א חרדי'שע מקום איז דאך דארט די נאָרמע פאר בנות ישראל צו גיין באדעקט וניוול היא לה לגלות שערה (עס איז ידוע די בושה וואס א פרוי אין אונזער געמיינדע האט ווען איר שייטל פאַלט אראפ בפני אחרים), ולכן אסור לה לגלות שערה בשוק שרבים בוקעים בו. משא"כ אין (צב"ש) מעקסיקאָ, וואו דארט איז די סדר לנשים לגלות שערותיהן ואין בו משום בושה כלל, גייט דאס יא זיין מותר בשוק שרבים בוקעים בו. (ולכן דאס אז עס זענען נישטא קיינע בנות ישראל דארט, מיט א מנהג בזה, קלאַפּט אויס להיתר.)
יעצט, דער בני בנים (ח"ג סימן כא) שרייבט:
והנה אם תבאנה נשים שכיסו את כל שערותן אפילו בבית ותבקשנה לשנות מנהגן פשיטא שאסור להן לשנות שכן נהגו מדור דור לסיג ולגדר, ואולם זה כמה דורות שבעו״ה רוב הנשים יוצאות פרועות ראש לגמרי אפילו הכשרות שביניהן כמו שצווחו על זה כל האחרונים וכל התוכחות לא הועילו, ועתה בדור הזה רבות התעוררו לנטוש את נוהג אמותיהן ואמות אמותיהן ולחזור למוטב. ודיו להעמידן על הדין ולסמוך של שו׳ת אגרות משה ולהתירן לגלות על כל פנים טפח בין מחוץ לצמתה בין במקום גידול השערות ואילו בבית שלא בפני זרים מותר להן לגלות שערן לגמרי.
. . .
ולא צווח בערוך השלחן בסימן ע״ה על פרצת דורינו שבנות ישראל הולכות בגלוי ראש אלא מפני שהולכות פרועות ראש לגמרי שלזה לא מועיל מנהג להתיר בין לדעת הרמב״ם שיוצאת וראשה פרוע היא מדרבנן שמכל מקום אינו מועיל מנהג להתיר תקנת חז״ל וכל שכן לדעת הסוברים שהיא דאורייתא.
ער פירט דארט אויס אז דת יהודית איז תלוי במנהג במקום און אויב איז דרכם לכסות את כל שערן, דאן פעהלט דאס אויס פאר א פרוי, וכן אם מגלות יותר מטפח ע"ש. אבער ער נעמט עס נישט לאידך גיסא אויף ווייניגער ווי רוב הראש, וואס להאגרות משה שם באה"ע סימן נח איז איסור פריעה מדאורייתא ביי ווייניגער ווי רוב הראש, וועט נישט העלפן ווען דרכן לילך מיט מער מזה ובגילוי לגמרי, וויבאלד דאן איז דאס דת משה. און ווי ער פירט אויס:
ועוד פשוט שרק מנהג הנשים שהן כשרות בשאר ענינים קובע מה נקרא דת יהודית ואילו מנהג הפרוצות אינו בא בחשבון, ובזה חמורה דת יהודית יותר משער באשה עתה ששם אם רוב נשים מגלות שערן ואפילו הן פרוצות סוף סוף אין בו משום הרהור. ובכל מקרה אשה חייבת לכסות את רוב ראשה כדי שלא תהיה עוברת על דת משה שלזה אינו מועיל שום מנהג.
והוא כסברת הרב מיכאל אברהם ודר. רינת אנקרי. און לויט'ן שבות יעקב (ח"א סימן קג) וועט דאס אויך נוצן אז מ'דארף נאר קולע ומאסף זיין די שערות, וואס דאס מיינט "קלתא" און דאס איז גענוג באגנוגענד מדאורייתא. (אינעם נעקסטן סימן דינגט זיך דער בני בנים מיט סברת הר"י משאש ע"ש.)
עכ"פ אפשר מהאי טעמא/טעמים יכולין להקל דארט אין מעקסיקאָו וכדומה, וואו עס זענען בכלל נישטא קיינע נשים כשירות (וממילא גייט דארט אולי נישט געהעריג אָן "דת יהודית", התלוי במנהג המקום כנ"ל
(און זי איז נישט בעצם משנה בקביעות ממנהגה; עס איז נאר דארט און דעמאלטס. מ׳טרעפט אויך במשנ״ב סימן עה ס״ק יב בשם דער חיי אדם בנוגע שער כערוה לגבי ק״ש, אז נכריות שאינן מוזהרות לכסות שערן צ"ע אם דינן בזה כבתולות ע״ש. מיינענדיג, אז לגבי ווערן נחשב כערוה איז ביי נכריות גייט מען אולי אחר מנהגן שאינם מכסין ולכן אינן נחשבת כערוה. הגם, ווי הרב אברהם און דר. אנקרי ברענגען ארויס איז שווער צו ברענגען א ראיה פון דין ק״ש וערוה לדין חיוב כיסוי ראש בבת ישראל. ווי אויך אז מאן יימר אז ווען עס איז נישטא קיינע שום אנדערע בנות ישראל דארט, איז דרכן של נכריות פועל אויפ׳ן דין פון שער בת ישראל הנשוי, ואפילו לגבי ק״ש, ועיין לעיל שם במשנ״ב ס״ק י. ועיין ג״כ בבן איש חי שנה א פ׳ בא סימן יב)), לילך באסיפת (רוב) השערות (ואפילו בלי סברת הר"י משאש).
די שאלה קען אבער זיין ווייטער מהו הגדר של "אסיפת שערות"? א bun איז לכאורה זיכער בגדר זה, ואולי גם ponytail.
אגב, דער אגרות משה דינגט זיך דארט אין סימן נח אויך מיט'ן חת"ס באו"ח סימן לו וואס האט גע'אסר'ט בביתה ע"ש.
עס איז אויך מן הראוי
לציין צום שו״ת ספר יהושע (אבה״ע סימן פט), דער זיידע פונעם מנחת חינוך, וואס האלט בעצם אויך ווי דער ר״י משאש: נאר טאמער איז די דרך הנשים לילך מכוסה, נאר דאן איז עס א דאורייתא. ווי אויך האט
דא @מבקר צוגעברענגט דעם לענגערן
דיון פון מיכאל ברוידע אין דעם.
***
https://www.kaveshtiebel.com/viewtopic. ... 2&start=75